הפוסט הקודם עסק בכל הסיבות שבגללן החלטתי למכור את כל מניות דיסני שהחזקתי. זו הייתה החלטה לא פשוטה מפני שצעד זה הביא לנעילת הפסד של 22% על ההשקעה.
בפוסט הנוכחי ארחיב על נדבך משמעותי מאוד בתזת הקנייה של דיסני- הקניין הרוחני שלה. נבחן את השינוי שחל בו לאורך הזמן וכיצד הוא מדגים כי על משקיעים חייבים לשמור על גמישות מחשבתית.
זאת אעשה ע”י מעקב אחר קו המחשבה של ג’וזף קרלסון- יוטיובר השקעות שאני מאוד מעריך. צפיתי בכל הסרטונים שהוא הוציא, אני תומך בו ב-Patreon, למדתי ממנו המון ועקבתי אחריו לכמה השקעות, דיסני ביניהן. בפוסט קיימים קטעים מסרטונים שונים מערוץ היוטיוב שלו. כך נראה כיצד הוא מדגים גמישות מחשבתית ועורך שינויים בתזת ההשקעה שלו, לאור השתלשלות העניינים לאורך הזמן.
נתחיל.
בנובמבר 2019 השיקה דיסני את שירות הסטרימינג העיקרי שלה דיסני+. התוכן הזמין לצפייה בשירות זה כלל את הקניין הרוחני שדיסני רכשה (מארוול ומלחמת הכוכבים למשל), בנוסף לסרטים והסדרות המקוריים שדיסני הפיקה.
זמן קצר לאחר מכן התראיין מנכ”ל נטפליקס ריד הייסטינגס בפאנל של הניו-יורק טיימס ונשאל על המתחרות של נטפליקס. הייסטינגס ציין את דיסני כמתחרה המובילה של נטפליקס ופרגן לה מאוד “…אנחנו לא מודאגים מהם, אנחנו מעריצים אותם. אני אעשה מינוי, יש להם תוכניות נהדרות…”
בקטע הריאיון הזה, אנחנו מגלים את מה שכיניתי בפוסט הקודם כ”צד החזק ביותר של דיסני”- הקניין הרוחני שלה. הנכס הזה הוא תוצר תהליך בנייה ארוך שנים.
הקורונה והסגרים שהוכרזו בעקבותיה הובילו לצמיחה אסטרונומית במספר המנויים לדיסני+. תעשיית הבידור בארה”ב הספידה את הקולנוע בטענה שהפלטפורמה תיזנח לטובת שירותי הסטרימינג. באמצעותם חברות הסטרימינג יפיצו תכנים ישירות למכשירי הטלוויזיה של הלקוחות, דבר שישפר את חווית הצפייה של הלקוחות ואת רווחי החברות.
בעקבות קצב הגידול האסטרונומי במספר המנויים (5 מיליון מנויים בחודש!), משקיעים פנו לדיסני בבקשה לביטול הדיבידנד. לדבריהם, הבעיה הגדולה של דיסני הייתה השקעה נמוכה מידי ביצירת תוכן חדש ביחס למתחרות. לדידם, הפניית הכספים, כ-3 מיליארד דולר, למימון תכנים חדשים תועיל יותר לחברה.
כל אלו תרמו לחיזוק התחושה שצפוי לדיסני+ עתיד מזהיר. לכן, למרות שפרקי השעשועים, הקולנוע והקרוזים היו סגורים, המשקיעים המשיכו להשקיע ומחיר המניה המריא
לדעתי (ולדעת יוסף) החלק המשמעותי ביותר לדיסני ב- 15 השנים האחרונות הוא הקניין שדיסני רכשה: התוכן של אולפני מארוול (MCU) ולוקאס פילם (מלחמת הכוכבים).
מותגים אלו אפשרו לדיסני לייצר תוכן איכותי ונערץ ביעילות גבוהה בהרבה מהמתחרות. נטפליקס לדוגמה, הייתה צריכה להמציא כל הזמן סדרת מותג חדשה.
שירות הסטרימינג המשיך להתפתח בכיוון הרצוי. בתחילת 2021 דיסני דיווחה על מעל 100 מיליון מנויים לדיסני+. בשנה וחצי הם הצליחו להגיע ליעד שנטפליקס עבדה 10 שנים להשגתו.
סדרות מארוול כמו “וונדה וויז’ן”, “קפטן אמריקה וחייל החורף” ו-“לוקי” התווספו לסדרות האחרות בדיסני+ כמו “המנדלוריאן” שקיבלו ביקורות מעולות ב- IMDB.
כל אלו המחישו עד כמה בסיס התוכן של החברה חזק והגדילו את הציפייה לגבי מה שטומן העתיד.
זה היה השיא.
בשנת 2021 תכניות החיסונים המאסיביות של ממשלות מערביות אפשרו למיליוני אנשים לצאת מהסגרים. החזרה לעבודה והאפשרות לבילוי שעות הפנאי מחוץ לבית הביאו להאטה משמעותית בקצב גידול המנויים לדיסני+. בעקבות כך, צנח גם מחיר המניה.
בנובמבר 2021 מנכ”ל החברה דאז, בוב צ’ייפאק התייחס לנושא בראיון. מבחינתו הכול פעל לפי התוכנית- ההאטה בגידול המנויים נתפסה בעייתית בעיני וול-סטריט, לא דיסני. הוא הרגיע וחזה 260 מיליון מנויים ברחבי העולם עד 2024.
עם זאת, ג’וזף שם לב לפרטים הקטנים. באותו ראיון צ’ייפאק הבטיח שמספר השווקים בהם תהיה אפשרות להתחבר לדיסני+ יכפיל את עצמו עד שנת 2024. נקודה נוספת שצ’ייפאק מעלה הוא שדיסני מתכננת להוציא עוד תוכן חדש. הרבה תוכן חדש. צ’ייפאק סיפר כי “340 סדרות מקור מתוכננות לשווקים הבינלאומיים בשנתיים הקרובות“ לדיסני+.
ג’וזף אמר כי ההבטחות האלו מוגזמות, אך סבר שדיסני יכולה לעמוד בכך.
לדעתי זו הנקודה בה החל הכשל של דיסני.
כדי להבין מדוע נבחן את מספר הסרטים והסדרות לשנה שאולפני מארוול ייצרו מתחילת יצירת ה-MCU.
נשים לב לממצא מעניין. עד לרכישה ע”י דיסני, בשנת 2017, אולפני מארוול הוציאו 2 סרטים בשנה. בסוף השלב השלישי של ה-MCU (הרכישה התרחשה במהלכו), המספר עמד על 3 בשנה. בשנת 2020, עקב הקורונה לא יצאו סרטים כלל.
פתאום, החל מ-2021, אנחנו מופצצים בתוכן של מארוול. מעל 3 סרטים ו-4 סדרות בשנה, בשנתיים האחרונות! זה המון תוכן ונשאלת השאלה, האם מישהו מבקר את איכות התוכן הזה? בתור עוקב נלהב של ה-MCU, אני חייב לציין שכבר תקופה ארוכה אני לא מתלהב מתוכן חדש של מארוול.
על טעם וריח אין להתווכח.
דבר נוסף שאי אפשר להתווכח עליו הוא העלייה הקיצונית בתדירות הפקת התכנים בשנתיים האחרונות ועל השפעתה.
בשלבים 1-2 של ה-MCU, יצאו מעט סרטים בשנה ודירוגם היה לא אחיד. שלב 3 של ה-MCU התפרש על 4 שנים ומאופיין בדירוג אחיד וגבוה מאוד. שלב 4 מאופיין בהרבה יותר תכנים, תנודתיות גבוהה בדירוג ושתי נפילות גדולות בשנתיים.
דוגמה לכך הם שני סרטי הפנתר השחור. השוואה בין דירוג הראשון (שלב 3) לדירוג השני (שלב 4) מראה כי דירוג הסרט השני נמוך בהרבה מדירוג הראשון.
תוסיפו לכך הפקת תכנים נוספים כמו תכני מלחמת הכוכבים, סרטים וסדרות אנימציה, ותקבלו המון תוכן בזמן קצר מאוד. דבר שמתבטא בירידת איכות התוכן, כפי שדיברתי עליה בפוסט הקודם.
באחד הסרטונים האחרונים שג’וזף הוציא הוא מדבר על הסרט “האחים סופר-מריו” שיצא לאחרונה. בסרטון משווה ג’וזף את עולם התוכן של נינטנדו לזה של דיסני.
מסתבר שישנה תופעה של “רווית תוכן”, כל אחד מכיר אותה.
היא מורגשת בעוצמה בעיקר בסדרות עם מספר רב של עונות. בשלב מסוים, התוכן נהיה דומה מאוד למה שכבר ראינו ואנחנו לא מופתעים. אין דבר חדש ואנו ממשיכים לצפות מכורח ההרגל.
זו מחלה שמדביקה הרבה אולפני הפקות בשנים האחרונות בהוליווד- יצירת סרטי המשך המבוססים על אותו קו עלילה, במקום יצירת סיפורים חדשים. דיסני נדבקה במחלה הזו עם תכני מארוול ומלחמת הכוכבים.
התוצאה- ירידה באיכות כל ההפקות של דיסני.
כשאני קורא את הפוסט הנוכחי וחוזר לפוסט הקודם אני מגלה שלאורך הזמן הכתובת נרשמה על הקיר.
דיסני נקטה המון פעולות שהניבו הכנסות גדולות בפרק זמן קצר. הן הביאו לפגיעה באיכות התוכן ובציפיית הלקוחות להפקות חדשות.
אסיים בהדגשת הנקודה הבאה: משקיע צריך לדעת למה הוא החליט להשקיע בחברה. עליו לעקוב אחריה לאורך הזמן ולבחון את רלוונטיות תזת ההשקעה.
במידה והמצב משתנה, המשקיע צריך לשמור על גמישות מחשבתית ולהעריך מחדש את השקעתו. אם מצב החברה השתנה ולא תואם את תזת ההשקעה, עליו לשקול את צעדיו ואולי אף למכור.