פוסט זה פותח את הסדרה על הכשלים הלוגיים שנסבול מהם כמשקיעים. החלטתי להתחיל בבום עם ההטיה המסוכנת ביותר – פנייה לסמכות.
לפי ויקיפדיה “אד ורקונדיאם … ניסיון לבסס את הטיעון על מקור סמכות, אף על פי שאינו רלוונטי לאישושו, תוך ניצול הרצון הרגשי של בני אנוש להסתמך על מקורות סמכותיים. בטיעוני אד ורקונדיאם נעשה ניסיון לשכנע את המאזין באמצעות פנייה למידת הצניעות, כלומר, היעדר מומחיות או ידיעה אצל המאזין. טיעונים אלו מבקשים לבטל את היכולת לשפוט את הטיעון כשלעצמו ומבקשים כתחליף להסתמך כהוכחה על ציטוט או אמירה של בעל סמכות“.
במלים פשוטות, כשל לוגי מסוג פנייה לסמכות היא הנטייה של אנשים לחשוב שטענתו של אדם נכונה רק מפני שהוא בר-סמכא בעניין מסוים.
אנו נתקלים באנשים שמדברים אלינו ממקום של סמכות בכל יום וכמעט בכל תחום בחיים אפשר למצוא אותם- ממוסכניקים שמבינים יותר מאיתנו ברכבים ועד לכלכלנים ואנליסטים בבתי השקעות.
אני מוצא את הפנייה לסמכות ככשל הלוגי המסוכן ביותר מכיוון שאנשים משתמשים בסמכותו של אדם כלשהו בתחום מסוים כתירוץ המאפשר להם להוריד מעצמם את הצורך לבצע מחקר ובדיקה מקיפים של הנתונים הקיימים לפני קבלת החלטה.
פעמים רבות דיברתי עם אנשים, ממהנדסים ועד לפנסיונרים, שאמרו לי “למה שאנהל את תיק ההשקעות שלי? אני לא מבין בזה כלום. אני הולך לבית השקעות ושם מנהלים לי את התיק”.
אך גם אנשי המקצוע עלולים לעשות טעויות ואף טעויות גסות. מספר פעמים הפסדתי כסף על השקעות שנכנסתי אליהן בגלל שהמשקיעים הגדולים היו בהן- עליבאבא בעקבות הקנייה של צ’רלי מאנגר, נטפליקס בעקבות ביל אקמן וחברות ביוטכנולוגיה שקאת’י וודס השקיעה בהן.
בכל המקרים האלו, העובדה שדמות מפורסמת ומוצלחת מעולם ההשקעות השקיעה בחברה כלשהי איששה את החלטתי להשקיע גם כן באותה החברה- הרי מי אני שאפקפק בידע והניסיון של הגדולים?
האם מטרת הפוסט היא פקפוק במומחים – אנשים שהשקיעו פרק זמן לא מבוטל (לרוב מספר שנים) ללמוד תחום מסוים ועוסקים בו כמשלח יד?
כן… ולא.
מומחים ואנשים בעלי ניסיון הם מאגר ידע בלתי נדלה. הקשבה לדבריהם או קריאת כתביהם מאפשרות לנו לקצר תהליכי למידה ולהימנע מחזרה על טעויות דומות שעלו ביוקר לאלו שקדמו לנו.
עם זאת, חשוב לזכור שפעמים רבות מומחים מהגדולים בתחומם חזו תחזיות או ביצעו מהלכים שבדיעבד התבררו כטעויות. דוגמה אחת לאדם כזה היא יו”ר הפדרל ריזרב (“פד”) ג’רום פאוול. ב-30.11.2021, ג’רום פאוול, נגיד הבנק הפדרלי, יצא בהצהרה ובה הוא הכריז שבניגוד להתבטאויותיו הרבות בחצי השנה שקדמה לכך, מסתבר שהאינפלציה בארה”ב אינה זמנית והבנק הפדרלי יאלץ להתערב ולהעלות את הריבית.
כלומר, הכלכלן הבכיר ביותר בעולם המערבי, הוא וצוותו לא הצליחו לזהות מבעוד מועד אינפלציה שכמותה לא נראתה ארבעה עשורים בארה”ב.
בסרטון שהעלה לאחרונה, ג’וזף קרלסון עוסק בין היתר בדו”ח השנתי שפרסמה פאנדסמית’, חברת ההשקעות של המשקיע טרי סמית’. לסמית’ יש שיטת השקעה פשוטה בת שלושה חלקים: מצא חברות טובות, אל תשלם יותר מידי, אל תעשה דבר.
בסקירת הדו”ח ג’וזף מציין שסמית’ חטא לשלב השלישי – “אל תעשה דבר”. סמית’ משיקוליו מכר בשנה האחרונה את אמזון ואדובי, שתי חברות שטסו מתחילת השנה. שוב מדובר בסמכות גבוהה מאוד בעולם ההשקעות, עם מוניטין מוכח ומשובח שטעה ונעל הפסדים גדולים כתוצאה מכך.
איך ניתן לזהות שאתם מושפעים מהטיית הסמכות? אם אתם מקשיבים לאדם שלדעתכם מבין יותר מכם בנושא כלשהו ככל הנראה שאתם משתמשים בו כסמכות. זה יכול להיות יועץ ההשקעות שלכם, הכתב הכלכלי האהוב עליכם, יו”ר הפד או חבר לכיתה שמדבר בביטחון (ואולי אני).
הדרך הכי טובה להינצל מנפילה עקב הטיית הסמכות היא פשוט לשאול שאלות. נסו לאתגר את המשנה שפורסת הסמכות בשאלות המפריעות לכם ביותר. אל תסתפקו בתשובה הראשונה שתקבלו. לרוב אנשים נוטים לוותר לאחר שקיבלו מענה, גם אם עדיין לא השתכנעו, מפני שאינם רוצים להטריד את האדם שאתו הם מדברים.
בעיני זו שטות גמורה. כל עוד איני משוכנע לגמרי בנכונות הדברים שאומר לי אדם, אני ממשיך לשאול ולהקשות עד שהשתכנעתי. לרוב האנשים אין סבלנות לנהל שיחה שכזו, וברוב המקרים מתברר שאותם אנשים מפספסים נקודות ברורות שהיו צריכים לעלות עליהן.
וכדי לשכנע אתכם לפקפק בפעם הבאה שתשמעו סמכות כלכלית מדברת, אפנה בעצמי לסמכויות! הנה דעותיהם של וורן באפט ופיטר לינץ’ על מידת החשיבות של כלכלה וכלכלנים להשקעות.